אילנה שושן

עו"ד, מרצה ומפיקת סרטים. מודעות, העצמה והנעה למעורבות חברתית

אבל למה עכשיו? הרבה גברים שואלים וגם נשים.

אז כך, עד עכשיו החברה, התרבות, המדיה, בתי המשפט, ההורים, הספרים שידרו לגברים שמותר להם. הם גם במקביל שידרו לנשים שאם זה קרה לך ״ודאי הזמנת את זה״. טענות כמו: ״היא יצאה איתו זה סימן שהיא רצתה״, ״היא רצתה להתקדם״ ועוד טקסטים שמהותם האשמת האישה הנפגעת ופטירה מאחריות של המטריד מינית שאני הייתי מעדיפה לכנות אותו: משיג גבול. הטרדה מהסוג של נגיעה בגוף של אישה ללא רצונה היא פלישה למרחב האישי שלה ולגופה. אילו היה איש פולש לדירתה היה זה ברור שהוא משיג גבול, אך כשהוא פולש לגופה משום מה זה כבר לא כל כך ברור שזה לא בסדר.  אז רבותי חברים וחברות יקרים, עכשיו כשדעת הקהל זזה ובעיקר זו של המדיה, כשהסביבה החלה להכיר בהתנהגות הזו כלא ראויה, אז נשים מרגישות בטוח יותר לספר על החוויות האיומות שהן נאלצו לדחוק ולהכחיש כדי להמשיך פשוט לחיות. לקום בבוקר, להמשיך ללמוד, למצוא עבודה, להיות בת זוג. הברירה האחרת היא למות. 

נקווה שהנערות של היום תגדלנה לסביבה נקיה יותר בזכות התעוזה של נשים שחושפות היום את הפצעים שלהן.

לא אני לא חסה על אלכס גלעדי ודומים לו, הם המשיכו בחייהם: עשו קריירה וכסף בזכות הכוח שלהם והשתמשו בו לרעה לרמוס נשים באמצעות השפלה וסחיטה מינית. הגיע הזמן שאנשים כאלו יפסיקו להנות מהפירות של העמדת כח שצברו בזכות רמיסה של אחרים. זה שהם הולכים הביתה זה עונש קל . ולגבי הנזק הנוסף : הפגיעה באשה ובילדים של הפוגע, זה לגמרי באחריות הבעל והאבא שלהם. זהו מעגל נוסף של נפגעים מהמעשה שלו. אין שום מקום לבקש מהנפגעות שחושפות את הפצעים שלהן לפתור לו את הבעיה מול המשפחה שלו.

%d בלוגרים אהבו את זה: