ILLANA SHOSHAN

להעצים I להניע I להתנוסס

 

אתמול פורסם כ״לפני כמה שבועות התקבל מידע במח"ש, שלפיו קצין משטרה ביצע עבירת מין נגד בעלת תפקיד במערכת המשפט. במח"ש פנו כמה פעמים לשופטת, שהודיעה בתגובה כי אין ברצונה להגיש כל תלונה בעניין.״ הימנעות השופטת מלהתלונן – מסר .לאנסים שאין ממה לחשוש"  אמרה חברת הכנסת גלאון כביקורת נגד בחירת השופטת שלא להתלונן

השבוע גם נחשפנו לסיפור ההתעללות של מנכ״ל המשרד לבטחון פנים חגי פלג  בדר׳ אורלי אינס יוצרת ומובילת התוכנית הלאומית למניעת אלימות. סיפורה של אורלי ואחרות הם הסיבה שהשופטת לא התלוננה. גם אורלי לא רצתה להתלונן ואני יודעת את זה, כי ניסיתי לשכנע את אורלי בזמן אמת להתלונן. אך אורלי אמרה לי: ״מה זה יתן לי? יהפכו אותי לזונה. התוכנית תתפרק והמשפחה שלי תפגע. לא אשיג כלום״. אני, שעד אז חייתי רוב הזמן בארה״ב  ולא כל כך הכרתי את המערכות בישראל, האמנתי במערכת הצדק והמשפט. עודדתי אותה ללהפסיק לשתוק. את התוצאה ההרסנית ראיתם בסרט שרביב דרוקר עשה על הפרשה העצובה של מה קרה לאור לי מהרגע שהחליטה לשתף פעולה עם מח״ש. את התוצאה ההרסנית אורלי משפחתה וילדיה חווים כל יום.

המקרה של  דר׳ אורלי איינס הוא אחד מיני רבים.חשבנו שהיא שהיא חזקה  מלומדת ויאמינו לה. חשבנו שאנשים מבינים שאלימות לא מתבטאת רק  בסימנים כחולים. מחקרים הוכיחו שאלימות נפשית עובדת גם על קציני צבא מנוסים, זו אחת השיטות לשבור שבויים או משתפי פעולה.  אלימות נפשית היא התמחות בפני עצמה שקצינים וחוקרים לומדים אותה ומתמקצעים בה. ובואו לא נשכח מה הרקע המקצועי של הבוס של דר איינס, הוא היה ראש הימ״ם וקצין מעוטר בשבירת מחבלים.

 כשסקסיסט רואה אישה היא אוטמטית מקוטלגת לו בראש כחלשה.

חלשה= טרף קל.

אם היא קצת מגלה התנגדות, או זה עושה אותה  רק יותר מעניינת,  היא כעת אתגר ואמצעילהוכחת העליונות שלו. כשנמר יוצא לציד והטרף לא נכנע אנחנו עדים למרדף עז. הנמר יכול ללכת אחרי ארוחה אחרת, אבל לא. הציד עצמו הופך למטרה. אותו הדבר בתמונה של גבר מול אישה. האתגר לשבור את החזקה וככל שהיא מתנגדת הוא יפעיל יותר כח יותר מוטיבציה מאחר שכל פעם שכשהוא רואה אותה היא מזכירה לו ש״הוא לא גבר מספיק״ (בעיינו בלבד), כי הוא עדיין לא כבש אותה. לכבוש, להכפיף את החזק נחשב כעת בעיניו להצלחה גדולה יותר ולפעמים אולי גם לשעשוע.

יש עוד בעיה ביחס לניפגעות עבירה – השפה . השפה  מילכדה את ניפגעות העבירה. הרי למדנו ששפה מעצבת המציאות.

רבות ניכתב על  הכוח של התקשורת. הצגת הנפגעת כמתלוננת טומן לה מלכודת מראש. המילה מתלוננת מציף מיד אסוציציות   שליליות. מתלוננים הם  נודניקים; אף פעם לא מספיק טוב להם; מתלוננים הם מרגיזים כי הם מתלוננים סדרתיים אז אין צורך לקחת אותם ברצינות.  אז עכשיו היא קיבלה איפיון של:״מטרידה. מה היא רוצה?.  היא מטרידה אותנו, הקוראים, הצופים בטלויזיה הציבור.

ברגע הזה הדברים התהפכו היא כבר לא הקורבן בהצגה היא התוקף. היא הרסה לו את החיים. היא פגעה במשפחה שלו. מסכנה האישה שלו והילדים שלו. בתהליך הזה היא הופכת להיות האויב. ומאחר שהתפנתה משבצת הקורבן הוא (התוקף שעל המשבצת שלו הושמה הנפגעת מין הסתם זוכה בברירת מחדל זוכה לעבור למשבצת הקורבן. המשימה הושלמה.

  המשפט הפלילי בא להסדיר התנהגות. במשפט הפלילי איום  מילולי נחשב לאלימות ודי שהמאוים הרגיש מאויים. המשפט הפלילי סיווג עבירת מין כעבירת אלימות קשה למה?  כי עבירת מין היא  פלישה למרחב האישי של האחר ברוב המקרים לצערנו מדובר באחרת, זו פלישה לתוך הגוף שלה. זו תקיפה !!!.

 המשטרה תפקידה לחקור וכשהיא מגישה תיק לפרקליטות וממליצה להגיש כתב אישום  היא עושה את זה על בסיס ראיות. לאחרונה היינו עדים לסגירה של תיקים רבים של מתלוננות על עבירות מין.

לאפשר לנתין לקבל משפט, הוא צורך של כל מערכת שילטונית המערכת כי זו  לתת לעצמה לגיטימציה. גם במשפט המלוכני,  כל נתין בממלכה יכול היה לבוא לחצר המלך ולבקש להישפט על ידי המלך. על אחת כמה וכמה במשטר דמוקרטי. החברה המערבית הכירה בזכות האדם למשפט.

מה קורה אצלנו, תיקים נסגרים בשלב מוקדם והרבה פעמים בשלב מאוחר. כל זמן שתיקים נסגרים, שניפגעות לא מקבלות את היום שלהן בבית המשפט, לא מושג צדק לאף צד. מי שמחליט אם לסגור תיק או להמשיך למשפט היא הפרקליטות ובמקרים של פרופיל גבוה היועץ המשפטי לממשלה בכבודו ובעצמו. למעשה הוא משמש באותו רגע לא כ-היועץ המשפטי לממשלה אלא גם כסנגור ותובע בפוטנציה של הבכיר וגם כשופט. לא פשוט לשבת עם כל הכובעים האלו בעת ובעונה אחת. איזה כובע ירגיש לו יותר נכון היום לחבוש?אני מניחה שהוא  כאדם ודאי נבוך מריבוי המקרים. ׳שה לי להאמין שיש מדיניות של להשתיק את הנשים.  מדיניות או לא, התוצאה אותה תוצאה -המערכת הביאה אותן לרצות לשתוק. בואו לא נתבלבל הן אינן ״בוחרות״ לשתוק כי כשהפחד הוא המניע אין כאן שום בחירה. הן לא רוצות להיות אויב העם הן אינן רוצות לעבור אונס ואצח אופי על ידי התקשורת והמערכת. המערכת שהן מצפות שתגן עליהן. הן רואות מה קרה לנשים אחרות כמו א׳ מבית הנשיא שהופצו עליה קלטות כאילו היא זונה בתשלום, ואת יומה בבית המשפט מעולם לא קיבלה גם לאחר שהוכח שהוא אנס סדרתי. מני מזוז התנצל שלא האמין לה אך חייה כבר נהרסו. דר׳ איינס  נושלה מתפקידה כמנהלת  התוכנית שיצרה ואת יומה  בבית המשפט לא קיבלה. עורכת הדין שטענה שנאנסה על ידי העבריין פליסיואן איבדה את הפרקטיקה שלה היא מרוסקת נפשית וכלכלית, את יומה בבית המשפט לא קיבלה.

הנשים  רואות ורושמות ואומרות לעצמן: ״שרדתי את אירוע האונס, את הרצח שלי בעודי בחיים לא אשרוד״.

לכן , כשגברת גלאון (ולא רק היא), יצאה בביקורת על השופטת שלא רצתה להתלונן נגד הקצין רציתי להגיד לה, את הביקורת גברת גלאון יש להפנות לפרקליטות ולמערכת המשפט שבתהליך מתייחסים אליהן כאל מתלוננות ולא כאל ניפגעות עבירה.

עוד בעיה בתהליך: מאחר שזו עבירה פלילית, הקורבן הופכת להיות למעשה חפץ בתהליך, האינטרס שלה לא נחשב, היא רק אמצעי  בידי החוקרים והפרקליטות לבצע את העבודה שלהם.  השיקולים של הפרקליטות האם להגיש כתב אישום או לא, הם לא טובת ניפגעת העבירה, אלא האם הם ינצחו בתיק.  היא כבר לא חשובה , הזכות שלה לקבל משפט הוגן לא רלוונטי יותר, היא חפץ , היא כלי במשחק הכוחות  ביו עורכי הדין בבית המשפט, השיקולים האם  היא תהיה עדה טובה להם או  לא? האם ינצחו או לא את המשפט ואיך זה ישפיע על הקריירות  שלהם.  היא לעומת זאת  מאבדת את מקום העבודה שלה  ומצד שני נופלים עליה הוצאות משפטיות , טיפול פסיכולוגי שהיא צריכה לשאת לבד. מאחר ואין לה הכנסה היא תוותר עליו והסיכוי שתשתקם הוא קטן מאד. הפתע הזה ישאר שם לתמיד. הפתע הזה יגדיר אותה ואת היחסים שלה עם הסביבה.

כשתיקים נסגרים , וניפגעות אלימות הופכות להיות הפושעות כי ברגע שתיק נסגר הן מבחינת הציבור  שקרניות – מבחינה חברתית  יש אישרור של סטריאוטיפ  שלילי על נשים – אי הבאת התיקים לבית המשפט  למעשה מעמיקה בתודעה הציבורית סטיראוטיפים שלילים על נשים , שהן שקרניות ומניפולטיביות.

 *לידיעת הקוראים יש התששתפות בטיפול אך את הרוב היא עדיין צריכה לשלם. ואני רוצה לשאול את מי שהחליט את זה מאיפה היא תשלם את זה אם היא מאבדת את מקום העבודה שלה?

 אז מה את רוצה גב׳ גלאון, מה אתם רוצים טוקבקיסטים יקרים, שהשופטת תקריב עצמה? למה?  עבור מי ? עבור הצדק שלך?  שלכם ? שאתם תרגישו מוסריים? אם היא נפגעה שתגיש תלונה והמשטרה תבדוק והצדק ייצא לאור. בלה בלה בלה …

קיראו בקפידה את השיר של נעומי שמר ״ולס להגנת הצומח״ שנכתב ב1967.  חבל שלא שמנו לב למה שהיא ניסתה להגיד לנו כבר אז. אולי בגלל שהתודעה שלנו היתה שבויה בשיכרון הניצחון של ששת הימים. הדברים גם לא נעלמו מעיניו של יגאל אלון שאמר עוד ב1960 :"ההכרח לגונן על הארץ מפני תוקפנות, ההתנקשויות הצבאיות בגבולות, ההישגים הצבאיים, האימונים ההמוניים, המסדרים בחוצותיו של כרך…כל אלה יוצרים אווירה הנושאת בחובה סכנות חברתיות ומוסריות חמורות. סכנת התפשטות המיליטריזם השוביניזם והוולגריות היא סכנה אקטואלית בישראל."

השיר הזה הוא עובדה שדורות של נשים סובלות בארץ מהטרדות מיניות זו תרבות שהתפתחה בצבא ויובאה לספירה הפרטית עם המעבר של הגברים מהצבא למשרדי הממשלה, העירייה וחברות פרטיות.

מילים נעומי שמר:  ולס להגנת הצומח 

כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע

מרבדים נפרשים בשפלת החוף

כלנית וכרכום, אלף גון וצבע

והחוק שאומר – כאן אסור לקטוף!

רק עלי אין החוק משגיח

רק עלי איש אינו שומר

לו היו לי עלי גביע

אז, היה מצבי אחר.

ציפורים נדירות כבר דוגרות בסלע

אילנות נדירים נשמרים לחוד

איילות נבהלות מסתכלות בשלט

בו כתוב בפירוש שאסור לצוד!

רק עלי עוד לא שמו שלט

מסביב אין לי כל גדר

לו הייתי, נאמר, איילת

אז היה מצבי אחר!

 אדוני, היזהר, אל תיגע באיריס!

צבעוני ההרים הוא מחוץ לתחום!

כל גבעה נישאה בשולי העיר היא

שטח בר מגודר ואיזור רשום!

אז אני לפעמים חושבת

כי היה זה אולי רצוי

לו הייתי נרקיס או רקפת

או אפילו איזה בן חצב מצוי 

הסתכלו מה שקורה לי בדרך:

כל אחד עובר, חוטף, קוטף, קולע לו זר

לו הייתי חיה או פרח

אז היה מצבי אחר!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: