השבוע יצאו בקריאה ברורה לממשלת ישראל: ״תיראו אותנו! נערות, נשים צעירות, חרדיות, ערביות וחילוניות שמקוות לעצור את גרף הרציחות והאלימות נגד נשים בתוך המשפחה. כל המקרים היו תוצאה של התפרצות זעם.
מקרי האלימות גברו בחודשים האחרונים, גברים בעצמם פנו לארגון ויצו בבקשת עזרה אלא שזו אינה הכתובת. אי אפשר לחכות שהגברים האלו יכנסו לכלא, ושהילדים שלהם יהיו יתומים ונושאי צלקות נפשיות לכל החיים. אנחנו חיים במצב חירום מתמשך, כמעט כל הגברים שלנו עברו טראומות בצבא. הציפיות מהם גבוהות אבל אסור להם לבכות, אסור להם להראות חולשה. כך הם גדלו וחונכו. בעיני גברים רבים, פנייה לבקשת עזרה נפשית מלווה בבושה ובתחושה לא נוחה, אפילו בקרב מלומדים. צריכה להיות תוכנית לאומית שתעסוק בהסברה ובשינוי מודעות וגישה לאלימות ביחס לניהול כעסים ומתחים וביחס לנשים. המצב הקיים לא יפתר מעצמו ובטח לא כשהמספרים של מקרי הרצח עולים. יש הרגשה שזו צרה שצריך לחיות איתה להתרגל אליה ואכן התרגלנו. הידיעה על רצח אישה על ידי בן זוגה בראשון לציון בחודש שעבר הופיעה באחד העיתונים בעמוד 17.
״אף גבר לא קם בבוקר ואומר לעצמו היום אני ארצח את אהבת חיי״.
הרוצח של מיכל סלה היה מדריך לנוער בסיכון, חבריו אמרו עליו:״אני הכרתי אותו כאיש נחמד וטוב לב, תמיד רגוע״ . על הרוצח מהוד השרון ברק בן עמי (33) מהנדס במקצועו אמרו:״הוא היה חברמן, אנחנו בהלם מוחלט,שום סימן מקדים״. הרוצח מראשון לציון שירה לאשתו כדור בראש לאחר טיול בפארק החזיק אקדח ברישיון אדם שפוי לחלוטין. עמית אלמוג בן 21 שרצח את מאיה וישניאק בחניקה, היא לא היתה יוצאת איתו אם הוא לא היה נראה לה חביב ונורמטיבי, הבחורה היתה עם נפש עדינה ואמנית.
החלטת ממשלה מספר 2028
ב־2014 הוחלט על הקמת ועדה בין־משרדית לטיפול בתופעת האלימות במשפחה. ביוני 2016 הוועדה הגישה את המלצותיה ושר הרווחה אימץ אותן. הוקמה ועדה בין־משרדית לגיבוש תוכנית פעולה למימוש ההמלצות. שנה לאחר מכן ביוני 2017 ועדת שרים בראשות השר לביטחון פנים אישרה את התוכנית וב־7 ביולי התוכנית ותקציבה אושרו בממשלה (החלטה מספר 2820). נהדר, סגרו את כל הפינות: יש תוכנית, יש תוכנית פעולה, יש תקציב. ומה קרה מאז? שום דבר. ובכל זאת, זה לא מדויק: ב־2018 נרצחו 26 נשים ב־18 ישובים. ב־2019 נרצחו 13 נשים. ועד כתיבת שורות אלו, מתחילת השנה נרצחו עשר נשים ותינוקת. שתי נשים נוספות ניצלו מניסיון רצח.
והכסף, איפה?
250 מיליון השקלים שיועדו ליישום התוכנית בשנה הראשונה מעולם לא עברו מהאוצר למשרד הרווחה. כחלון, שדאג בתקופת כהונתו כשר האוצר להרים שלטי חוצות שהוא דואג לנו, התעלם מהתחייבות הממשלה לתוכנית. אלימות במשפחה לא פוגעת רק באישה – היא פוגעת בילדים ובהורים, היא מייצרת נזק חברתי שעולה הרבה מאוד כסף למדינה שמשלמת על זה דרך הביטוח הלאומי, תקציב הרווחה והבריאות. אבל מה אכפת לו – זה לא מגיע מהתקציב של השנה הקרובה. ב־20 מיליון שקלים שכן הועברו לטיפול בגברים אלימים לא נעשה שימוש והם הוחזרו לאוצר, כחלק מתרגיל ידוע.
אז לנשים נמאס. נשים צעירות שנכנסות לזוגיות והולכות לבנות משפחה חשות שאם זה קרה למיכל סלה ולמאיה וישניאק זה יכול לקרות לכל אחת. האקטיביסטיות סתיו ארנון (30), רותי קליין (29), דרור שדות (26) וחברותיהן התגייסו ויחד, מדירתן השכורה, ארגנו את מצעד הנשים הראשון בישראל. הן מקוות שאלפים יגיעו, כולל גברים כי לכל אחד יש בת או תהיה בת מתישהו והוא רוצה שהיא תהיה בטוחה בזוגיות שתבחר לעצמה.
אנחנו קוראות לראש הממשלה ו35 השרים, שמצאה כסף להמציא משרדי ממשלה לחברי כנסת תמורת האצבע שלהם: מלאו התחייבויות קודמות והוציאי לפועל את התוכנית הבין־משרדית מ־2017. אין צורך בוועדה נוספת. פשוט תעבירו את הכסף ותתחילו לעבוד!
