השיר של נעמי שמר ״ולס להגנת הצומח״ שנכתב ב1967. חבל שלא שמו לב למה שהיא ניסתה להגיד לנו כבר אז. אולי מאחר התודעה שלנו היתה שבויה בשיכרון הניצחון של ששת הימים. אך הדברים לא נעלמו גם מעיניו של השר יגאל אלון שאמר עוד ב-1960 :"ההכרח לגונן על הארץ מפני תוקפנות, ההתנקשויות הצבאיות בגבולות, ההישגים הצבאיים, האימונים ההמוניים, המסדרים בחוצותיו של כרך…כל אלה יוצרים אווירה הנושאת בחובה סכנות חברתיות ומוסריות חמורות. סכנת התפשטות המיליטריזם השוביניזם והוולגריות היא סכנה אקטואלית בישראל." 2018 #metoo .
השיר הוא עובדה שדורות של נשים סובלות בארץ מהטרדות מיניות. זו תרבות שהתפתחה בצבא ויובאה לספירה האזרחית עם המעבר של הגברים מהצבא למשרדי הממשלה, העירייה וחברות פרטיות.
מילים נעומי שמר: ולס להגנת הצומח
כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע
מרבדים נפרשים בשפלת החוף
כלנית וכרכום, אלף גון וצבע
והחוק שאומר – כאן אסור לקטוף!
רק עלי אין החוק משגיח
רק עלי איש אינו שומר
לו היו לי עלי גביע
אז, היה מצבי אחר.
ציפורים נדירות כבר דוגרות בסלע
אילנות נדירים נשמרים לחוד
איילות נבהלות מסתכלות בשלט
בו כתוב בפירוש שאסור לצוד!
רק עלי עוד לא שמו שלט
מסביב אין לי כל גדר
לו הייתי, נאמר, איילת
אז היה מצבי אחר!
אדוני, היזהר, אל תיגע באיריס!
צבעוני ההרים הוא מחוץ לתחום!
כל גבעה נישאה בשולי העיר היא
שטח בר מגודר ואיזור רשום!
אז אני לפעמים חושבת
כי היה זה אולי רצוי
לו הייתי נרקיס או רקפת
או אפילו איזה בן חצב מצוי
הסתכלו מה שקורה לי בדרך:
כל אחד עובר, חוטף, קוטף, קולע לו זר
לו הייתי חיה או פרח
אז היה מצבי אחר!