נכתב ב30 11 2010

“יש כאן משהו מסריח”, אנשים אומרים, “יש פה נקמה. למה היא לא התלוננה אז?”. הם חוזרים על זה שוב ושוב.
אספר לכם למה היא לא התלוננה:

בטיסה ללוס אנג’לס ביום רביעי ניגשה אליי אמא אחת ואמרה:
“אני רוצה לספר לך משהו. לפני זמן מה בתי הותקפה מינית על ידי מדריך הצלילה שלה, תוך כדי שיעור. מתחת למים הוא ניסה להוריד לה את בגד הים ולהכניס לה ידיים. היא נאבקה איתו  דקות ארוכות, עלתה מהמים כחולה”. (אני צוללת, אני יודעת עד כמה זה מסוכן). “היא הגיעה הביתה, סגרה את הדלת ולא יצאה יומיים. לא ידעתי מה קורה לה. היא יצאה, פגשה חברים ושיתפה אותם, אבל אותי לא. כשחזרה, שאלתי אותה- ‘מה קורה לך? את לא בסדר’. היא סיפרה לי מה קרה ואמרה שהלכה להתייעץ עם חברים. הם הפגישו אותה עם עורך דין והיא הגישה תלונה במשטרה. התגובה שלי הייתה ‘למה עשית את זה? מה את צריכה עכשיו את כל הבלגאן? הרי זו המילה שלך מול המילה שלו”.

כלומר- אם בתה הייתה מספרת לה קודם במקום להתייעץ עם החברים, אולי היא היתה גורמת לכך שלא היתה מתלוננת.

יהיה בסדר- רק אם לא נתלונן

כל כך הפנמנו את הרעיון שאין לנו סיכוי להתרומם מהמקום הנמוך והחשוף בו שם אותנו התוקף. עברנו תקיפה שעליה לא הייתה לנו שום שליטה, אבל את האונס והטרור החברתי והציבורי אנחנו יכולות למנוע- אם רק לא נתלונן.

אותה בחורה אמיצה (בת 30!) ענתה לאמה: “הוא יעשה זאת שוב, ובטח עשה זאת קודם. הפעם אני ניצלתי, בפעם הבאה זה יכול להיגמר במוות”.

הנה רק סיבה אחת ל”למה היא (וכל אחת אחרת) לא התלוננה עד עכשיו”.

החברה מדברת לנשים כאלו בשני קולות: מצד אחד מבקשים מהן להתלונן, ומצד שני כל מי שמעזה להתלונן סובלת מפלישה ממוסדת, מתואמת וטוטאלית שבמסגרתה נבחנים התנהגותה כל מהלך בחייה ב-7 עיניים באמות מידה מחמירות ביותר. האיש (התוקף) יכול לנהל רומאנים- הוא אוהב נשים. זה נאמר לטובתו ולא יפגע באמינותו. אבל אם אישה פעלה בצורה דומה- מציינים את זה כאילו יש לזה השלכה על האמינות שלה. תסכימו איתי שמדובר במוסר כפול. “יש כאן תמריץ פסיכולוגי”, אומרת עו”ד אפרת נחמני-בר מהמרכז לכבוד האדם: “אם אני מאשימה את המתלוננת, זה מקנה לי תחושה של שליטה בחיים שלי. אם אני אבחר אחרת או אתנהג אחרת, זה לא יקרה לי. למעשה, אין לזה קשר לסיכויים שלי להיפגע- לא יותר מהיכולת שלי למנוע שוד או פריצה לרכב שלי”.

הכל מתחיל מחגי פלג

במקרה הספציפי של חברתי, ד”ר אורלי אינס, היא כלל לא התלוננה על ניצב בר לב: היא התלוננה על הבוס שלה, מר חגי פלג, שבניסיון נואש להכפיש את שמה ולערער את אמינותה הכריח במסגרת תפקידו את מח”ש לחקור אותה. ואכן היא הוזמנה לחקירה. לפני החקירה היא אמרה לי שהיא לא מתכוונת לשקר, וכשיצאה ממנה אמרה “לא שיקרתי”.

אז אם יש לכם תלונות לגבי הסיפור- הפנו אותן למנכ”ל (המתפטר) של המשרד לבטחון פנים, מר פלג. מדוע האיש שממונה על המשטרה הקריב כך את כבודה?

אסיים בכך שעלינו להודות לד”ר אינס. על כך שלא שיקרה, על כך שגילתה אחריות ציבורית וסיפרה לפלג על שאירע. הוא יכול היה לבדוק את אמינותה בדרכים רבות: לבקש פוליגרף חסוי, לדבר עם ראש עיריית אילת במקום מח”ש. אבל גילוי האמת לא היה המניע שלו! המניע היה להסיט את הפוקוס ממנו. הוא רצה לערער את אמינותה של ד”ר אורלי אינס. הוא ביקש לנקום בה והמשיך להתעלל בה כפי שהבטיח לה בעבר: “אני אקרע אותך לגזרים”.

.אתה לא תקרע יותר אף אחד, מר פלג. אתה כבר לא בסיירת: באזרחי מתנהגים אחרת.