חווינו גל קשה של אלימות בשבועות שלפני חג השבועות, בערב שבועות כולנו דיברנו על "תיקון שבועות", שהוא למעשה חזרה לאיזון.  זה לא קורה מעצמו אנחנו חייבים לעבוד על זה . וכמו שגנדי אמר, השינוי מתחיל אצלי, אז את החג בילתי בהליכה בטבע (כשעתיים), ואת הלילה עם 1000 אנשים שקראו תורה יחד. יש דברים שאי אפשר לעשות לבד, אבל מספיק אנשים יחד, יכולים לייצר את השינוי. אני אוהבת במיוחד את המשפט של ג׳ון לנון: ״חלום שאתה חולם לבד הוא רק חלום, חלום שחולמים יחד הוא מציאות״. אז אחרי שניכנסנו לאיזון אפשר להתחיל להתרומם. כל טיס יגיד לכם שאם ננסה לעשות את זה דקה לפני כן, נתרסק.

לכ, לא במקרה השבת הראשונה אחרי חג השבועות (תיקון וחזרה לאיזון)  היא שבת בה קוראים את פרשת נשוא. משורש להתנשא, להתרוממם מעל כל מצב שמרגיש כאילו הוא תוקע אותנו. אך מה שתוקע אותנו במקום זה לא המצב זה ההרגל או המחשבה שאנחנו רגילים לחשוב, אז בואו   ננסה לחשוב אחרת, לחשוב על פיתרונות שיביאו להמשכיות וצמיחה בכל תחום בחיינו הפרטים והציבורים.

ברמה הציבורית הופיעו שתי סנוניות של אור השבוע:

האחת: להיכל בית המשפט העליון נכנסה השבוע הגב דפנה ברק ארז, פרופ למשפטים מתמחה בזכויות אדם מינהל וחוקה. אישה צעירה (47) שלא באה ממערכת המשפט, אלה מהאקדמיה. יש לזה משמעות  גדולה מאד. פרופ ברק-ארז  משוחררת מקשרים פוליטיים, היא לא נשחקה במערכת המשפט הישראלית במשך ה30 שנים האחרונות, היא לא משוחדת באי אפשר היא מחוברת למה נכון ומה צריך  להיות מבחינה עקרונית. אני מכירה אישית את הגב ברק-ארז ואני רגועה ומלאת תקווה שאנחנו בדרך להתנשא מעל המצב המתסכל שכולנו מרגישים תקועים בו. היא מביאה איזון לבית המשפט העליון גם כאישה, גם כאמא וכמומחית בזכויות אדם. התפקיד של (נציגי) השילטון הדמוקרטי הוא קודם כל לכבד את זכויות האזרחים שלהם, ולזכור שהם – האזרחים -הם בעלי הבית ואילו הם נציגי השילטון  הם רק עובדים שנבחרו לעשות את העבודה במשך זמן קצוב, הם מקבלים שכר ואם הם לא יעשו אותה בעלי הבית רשאים לפטר אותם ולמנות עובדים אחרים במקומם.

השניה: ראש הממשלה הודיע השבוע שהוא מכבד את החלטת בית המשפט העליון ויפנה את מספר המבנים הלא חוקיים באולפנה. אני מברכת אותו על כך. זהו גם סימן לעלייה והתנוססות שלנו מבחינה ערכית. עלינו לכבד את החוקים שלנו, אם לא נכבד אותם נביא עלינו אנרכיה שאת תוצאותיה ראינו והרגשנו בעוצמה רבה בשבועות האחרונים.

למה זה חשוב וכל כך סימלי?

אי כיבוד של החוקים על ידי נציגי השילטון- הרשות המבצעת בעצמה,  אי אכיפה של החוקים מביא לאי כיבוד חוקים רחב יותר. כך הגענו עד כאן.  אם המנהיגים שלנו לא יכבדו את החוקים שהם היו מעורבים בחקיקה שלהם ונשבעו  לשמור עליהם, איך אפשר לצפות שיעשה את זה האזרח האחרון. כשאיש ציבור במשך עשרות שנים מנצל לרעה את מעמדו לסחוט מין מנשים שעובדות תחתיו ומגיע עד לכהונה הרמה של נשיא המדינה, מה יש להתפלא שראש העיר ממנה הוא בה וסגניו ילכו בדרכו ויעצימו אותה. (קצב פגע באחדות ראש עיריית קיריית מלאכי פגע בעשרות). כשנהגים עם עברות  (שיכורים) חוזרים לכביש שוב ושוב, הבנו…

וגם אנחנו כאזרחים צריכים לנסות להתנשא ולהשתחרר מהרגלים ישנים ישננים שלנו. השבוע מלאו 30 שנה למלחמת לבנון.  איש כמו אריאל שרון שהוביל אותנו במרמה למלחמה בת 20 שנה בלבנון על כל  תוצאותיה העגומות בנפש והמחיר הכבד החברתי והאישי שאלפי משפחות שילמו, אנחנו בחרנו בו לראש ממשלה ! והיינו בוחרים בו שוב אילולא נכנס לקומה.

אז מה הפליאה למראה פרשת הרפז-אשכנזי-ברק?

עם כל הכבוד וההערכה על תרומתם של הגנרלים שלנו לביטחוננו בשעת מלחמה לפניה ואחריה, גם הם, הכוח האדיר שנמצא בקצה האצבעות שלהם, הוא לא לשימושם כראות עינהם או אוות נפשם. הכוח האדיר הזה ניתן להם על ידי האזרחים – על ידנו דרך ממשלת ישראל. הכוח הזה מורכב מהילדים של כולנו ומאיתנו.

אולי בבחירות הקרובות נסתכל מסביב ונעיז לבחור באנשים אחרים, אנשים שיביאו מחשבות חדשות, מחשבות אחרות לכנסת. אנשים שיהיו באמת "נבחרים". על מנת שזה יקרה עלינו לחשוב מחשבות אחרות, עלינו להשתחרר מהרגלים ישנים שמביאים אותנו לחשוב אותן מחשבות שכובלות אותנו ומביאות אותנו לעשות בחירות חוזרות ונישנות של אותם אנשים שמייצרים לנו את אותה מדיניות ואותן תוצאות…..

אז אני רוצה לאחל לנו לכולנו, להתנשא מעל כל מצב שנראה ש"תוקע" אותנו במקום כי מה ש"תוקע" אותנו במקום זה לא המצב זה ההרגל או המחשבה שאנחנו רגילים לחשוב. בואו ננסה לחשוב אחרת לקראת בחירות הפרימיריז הקרובות, תחשבו על אנשים חדשים שרצוי להכניס למערכת הפוליטית על מנת לייצר מדיניות חדשה בכל התחומים: גם חברה, גם כלכלה וגם שלום. שימו לב אמרתי שלום ולא ביטחון, כי שלום חובק בתוכו ביטחון .

בהצלחה לנו

אילנה שושן