אשה שבעלה חולה מאומת מרשה לעצמה לבקר את בתה שעברה ניתוח להשתלת מח עצם בבית החולים שניידר לילדים. איזו חוצפה וחוסר אחריות. היא סיכנה את הבת שלה, את הילדים במחלקה האונקולוגית, את הצוות הרפואי שמטפל בהם. מקומם גם למצוא שהשר ליצמן הרשה לעצמו להיחשף ולחשוף את הצוות שמטפל במשבר הקורונה לנגיף הקטלני, מה לעזאזל האנשים האלו חשבו?
ועוד נודע לנו שישראלים שמגיעים ארצה ממקומות נגועים בקורונה, אינם נשמעים להוראות הבידוד וילקחו למלוניות. אני לא מבינה מדוע המדינה (אנחנו) צריכה לשאת בהוצאות אלו. אנשים מבוגרים צריכים להישמע לכללים. מה לא ברור כאן, כל אחד מכם הוא אקדח טעון , אלא שבמקום כדורים הוא טעון בוירוס קטלני.
עם התפרצות המגפה בקליפורניה הטיל מושל קליפורניה סגר וביקש שכולם ישמרו ריחוק חברתי, אני שהייתי כבר בארץ ונהניתי מהבטחון שהיה כאן עוד תיכננתי ללכת למסיבת יום הולדת/פורים מצומצמת של חברה. לפני שיצאתי ציצלתי לבתי אלי וניסיתי לברר מה קורה שם. הנה השיחה:
אני: הי מתוקה, אני מחפשת טיסה ואגיע להיות איתכם. אני מגיעה מהארץ, ואני מניחה שכל מי שיטוס הוא נקי כי שהמצב דיי בשליטה כאן.
אלי שהיא גם דוקטורנטית בביולוגיה משמרת סביבה באוניברסיטת יו סי ל אי ענתה לי בהחלטיות: ״אמא אל תבואי! לא נראה אותך.״
אני: בסדר, אהיה בבידוד לשבועיים, חוץ מזה, נוכל להיות לפחות בחצר יחד.
אלי: לא אמא. מה את לא מבינה, ההוראות הן ריחוק חברתי. אל תבואי, זה מסוכן לך. ואת מסכנת אחרים.
אני, שיודעת שהיא גרה לבד שואלת אותה: את רואה את מייקי? לפחות תיהיו יחד, אני רואה בפסבוק שהוא אופה לחם ומחמיץ ירקות.
היא: ״לא אמא. כולנו מתרגלים ריחוק חברתי. אחרת זה לא יגמר. הממשל שלנו גילה רשלנות בניהול של המגפה וזו הדרך היחידה להשתלט על המגפה.
אני: בסדר, אבל את ומייקי, אתם משפחה, אל תיהיי לבד.
אלי: לא אמא. אני לא יודעת ליד מי מייקי עבר או במה נגע בסופרמרקט, ואני לא יודעת איפה אני נגעתי באוניברסיטה, או אם סטודנט שעמד לידי או דיבר איתי היה נשא. אם כולנו נתרחק ונתרגל ״בידוד״ וולונטרי הווירוס לא יתפשט.״ אנחנו עושים פס טיים, רואים סרט יחד מרחוק. אני יוצאת עם הכלב לסיבוב. אני מבקשת ממך אל תבואי!
סגרתי את הטלפון וחשבתי, וואו הילדה הזו כל פעם מפגינה רמת מוסר ואחריות אישית שמפתיעה אותי מחדש. ככה זה כשמגדלים ילדים מעוצמים הם גדלים להיות מבוגרים אחראים. כתבתי לחברה שלא אגיע למסיבה, כי זה לא אחראי.
ילדים לא רוצים לאכזב את מי שמכבד אותם ומאמין ביושרה שלהם. בבית הספר שהילדים שלי למדו, התלמידים חותמים על הסכם שנקרא – "Honore Code“ בעברית ״קוד כבוד״ . המורים חושבים שזה לא מכובד שישמרו על התלמידים בבחינה, הם מאמינים בתלמידים עד כדי כך שהסטודנטים רשאים לקחת את הבחינה ולעשות אותה בכל מקום ובכל זמן, אפילו בחדר שלהם.
״אם כל אחד יעשה את החלק שלו אז יהיה בסדר״.
צודקת ילדה מהממת שלי.
כולנו בסירה אחת, אז כולנו צריכים להיות שותפים לפתרון, והפתרון הוא שכל אחד יעשה את החלק שלו בלמנוע הדבקה, לא להידבק ולא להדביק. זה היה צריך להיות ברור לכל נוסע שמגיע שהוא מחוייב ללכת לבידוד. מדוע צריך להוציא משאבים על מעקב אחריהם, או לשכן אותם במלוניות? הם צריכים להגיד תודה שאיפשרו להם להיכנס לארץ הם מסכנים את התושבים כאן שנמצאים בבידוד. כן, כל מפר בידוד, בודאי כאלו שיודעים בפירוש שנחשפו לוירוס, לחייב אותם בקנסות גבוהים ולא בפינוק במלון דן. אני לא רואה הבדל בין אותה אישה שביקרה בבית החולים שניידר או נוסע שהגיע מאיזור נגוע למחבל שעולה על אוטובס ומשחרר פצצה מלאה במסמרים. לא לחינם הרב קלייבסקי הכריז על אדם כזה ״דין נרדף״. דין נרדף מטילים על אדם שמסכן חיים של אדם אחר ולכן מותר לתפוס אותו ולהסגיר אותו ואם אי אפשר לעצור אותו אז מותר גם להרוג אותו על מנת למנוע ממנו מלבצע את הפשע (פגיעה בחייו של אדם) שהוא בדרך לבצע. זה הפירוש של דין נרדף בימים עברו. הרב קנייבסקי למעשה הגדיר את מי שיודע שהוא נשא קורונה ומסתובב ליד אנשים כרוצח פוטנציאלי. אולי אם נאמץ את הדימוי הזה נתייחס כולנו בפחות קלות ראש לנושא. לכן זה הזמן שכולנו נאמץ ״קוד כבוד״. אין צורך שהמשטרה או הצבא יפקחו עלינו, אנחנו צריכים לפקח על עצמנו ולא להוסיף עלויות שבסוף היום אנחנו משלמים עליהם. ״אם כל אחד יעשה את החלק שלו אז נוכל לעצור את המגיפה״.
.