ב1981 הכריז הקונגרס האמריקאי על שבוע המודעות למאבק הנשים לשחרור. ב1987 השבוע הורחב לכל חודש מרץ. בחודש הזה אמורים בתי הספר לציין, ללמד ולהביא למודעות את המאבק של הנשים לשוויון זכויות.

נשים שהן 50% מהאוכלוסיה, עד לפני פחות ממאה שנים, היו משוללות זכויות ונשלטות על ידי 50 האחוזים האחרים של האוכלוסייה. גם כשהגברים הקימו חברות דמוקרטיות, הם שחררו את עצמם אבל לא את הנשים שלהם.

הנשים נשארו הרכוש, הכלי ללדת עבורם ילדים וכוח עבודה זול משולל זכויות.

המאבק של הנשים להכרה בזכותן להצביע, בזכותן לשכר הולם, בזכות שלהן לתנאי עבודה אנושיים, עבר על גופן של נשים רבות שנלחמו ונענשו על כך. המאבק בהטרדות המיניות הוא אחד המאבקים הכואבים שסוף סוף מתחיל להתקבל בחברה כלגיטימי. ואנחנו כחברה מתחילים להעביר את האשמה והבושה מהקורבן לתוקף.

לכן מאוד צרם לי כשקראתי שאווה ג׳יקוב הסכימה להשתתף במאבק בין גברים ולהשתמש בהטרדה מינית כדי להפיל יריב פוליטי.

אם המעשה היה נעשה על ידי בני גנץ כשהוא אדם בוגר, בסביבת עבודה וכולה.. אך מדובר כאן, אם אכן הדברים קרו, לא יותר ממעשה קונדס של ילדים בפנימיה חקלאית.

אני רואה בחומרה רבה את השימוש של האשמה בעבירה של הטרדה מינית כדי לחסל חשבונות וחיסולי של יריבים פוליטיים. האשמות מהסוג הזה עושות נזק למאבק הנשי באלימות מינית ובאלימות נגד נשים בכלל. מעשים כאלו הופכים את קורבנות העבירה לשקרניות ומעצים את הפגיעה בהן.

מחר ה-1 במרץ, נפתח את חודש המודעות בהקרנה מיוחדת של הסרט ״אשה עובדת״. סרט מעולה שמצליח להעביר לנו את המועקה שחשה אורנה, אם לילדים שפרנסת המשפחה נופלת על כתפיה. לאחר הסרט אשוחח עם לירון בן שלוש כוכבת הסרט וענבל אורפז עיתונאית שתשתף אותנו בתוצאות של סקר שערכה בקרב נשים יזמיות בתעשיית ההייטק.