העתירה שהגישו מצביעי כחול לבן ופעילי יש עתיד נגד רשימת כחול לבן והעומד בראשה בני גנץ בטענה במטרה לעצור את הרכבת הממשלה על ידי נתניהו בעזרתו של גנץ מתדיינת בבית המשפט בימים אלו. העותרים, רובם היו ראשי המטות שעבדו קשה ובהתנדבות ב3 מערכות הבחירות האחרונות עבור רשימת כחול לבן-יש עתיד,הגדירו את הרגשות והתחושות שלהם בסעיף 8 לעתירה: ״העותרים והעותרות התגייסו מעומק ליבם במאמץ אדיר למען הצלחתו והצלחת רשימת כחול לבן ולאור השתלשלות הדברים האחרונה הם חשים ״שברון לב״ של ממש, תחושת כעס עמוקה, תחושת הפרת אמוןבסיסי ורצון לבלום את המהלכים האנטי דמוקרטים..״
לחצו על הלינק וצפו בראיון שלי באולפן שישי בערבות הטור
מה שתפס את תשומת ליבי בעתירה היה צמד המילים "שברון לב", שנגרם בעקבות הפרת הבטחה של של גנץ לא לשבת בממשלה עם ביבי נתניהו. הצהרה זו גרמה לי לתהות מדוע אנו מגיבים קשה למצבים של אי קיום הבטחות ומה קרה לקלות הבלתי ניסבלת שבה ניבחרי ציבור מפזרים הבטחות שווא שלא מתממשות במציאות. אז מה אם כן כוחה של הבטחה?
במילון מוגדרת המילה הבטחה כך: ״הצהרה להתחייבות לעשות או לא לעשות משהו״. זו התחייבות ללא תנאים. היא התחייבות חד צדדית. והיא יוצרת צפיות בצד השני שאכן נותן ההבטחה ימלא אחריה. לא סתם שורש המילה הבטחה הוא ב.ט.ח. הבטחה יוצרת צפיות (להפך מחוסר ודאות) היא זו שמעניקה לנו את הרגשת הבטחון.
הבטחה יוצרת אמון, בספרו של סטיבן קובי ספיד אוף טראסט מדבר קובי על 4 נידבכים שיוצרים אמון בין אנשים חברות או מדינות. הנידבך הראשון שעליו מושתתים כל השאר הוא נידבך היושרה וכיצד היא ניבחנת? ביכולת של האדם למלא אחר הבטחותיו כלומר כשפיו ומעשיו שווים. קובי מציג שלל דוגמאות מחברות וארגונים עסקיים שהצליחו להגדיל את רווחיהם והצלחותיהם בכך שידעו לשדר יושרה ולהתנהג על פיה. האמון למעשה משדר לאדם השני "אתה יכול לסמוך עליי“.
מהצד השני של ההבטחה נמצא מקבל ההבטחה שאת האמון שלו מבקשים. בהסתמכות של מקבל ההבטחה על ההבטחה, משדר לנותן ההבטחה, אתה אדם ערכי ואני מאמין שתעמוד בהבטחה שלך ואני נותן לך את האמון שלי. הבטחה היא איפא יסוד לכל מערכת יחסים, תהה זו אישית עסקית או פוליטית. תסכימו איתי שלפני כל הסכם: אם זה נישואין-כתובה, הסכם מכר או הסכם להרכבת ממשלה, אם אין אמון בסיסי שהאדם ימלא אחר ההבטחה לקיים את מה שהוא מבטיח בהסכם אין טעם להסכם.
הבטחה היא בסיס לכל יחסים ולכן קיום הבטחות ביחסים קרובים כמו בין הורה וילד יש לה השפעה גדולה, היא מעצבת את עולמנו ומשפיעה על כל מערכות היחסים שלנו בעתיד. ההתחייבות לקיים הבטחות בין בני זוג היא מהות הקשר וקיומן של ההבטחות מעצבת ומבטיחה את חוזק הקשר. הרעיון, שלהסתמך על אדם זר שנכנס לחיינו ומבקש את אמוננו הוא במהותו מטורף. זו כמו קפיצה ממטוס באמונה שלמה שהמצנח יפתח למרות שאנחנו יודעים שאם הוא לא יפתח רוב הסיכויים שזה יסתיים במקרה הטוב במוות. עדיין אני ואלפים אחרים קפצנו מגובה של 12000 רגל, לצניחה חופשית, כי לא האמנו שהמצנח לא יפתח, כי אם היינו חושבים כך לא היינו עולים לטיסה במטרה לצנוח. אי קיום הבטחה אם כך כרוך במוות ( אם המצנח לא יפתח) או בעולם הרוחני בשברון לב, בשבר של העולם שלך כפי שאתה מכיר אותו. וכמו שהעותרים היטיבו לתאר בסעיף 8 לעתירה, גם בכעס עצום על נותן ההבטחה.
למה כעס? כי אם לא התכוון לקיים את ההבטחה הרי שנתן אותה שלא ביושר. ואם קיבל בתמורה את האמון שלהם שבזכותו עבדו קשה ללא תמורה ושמהעבודה הזו הוא (נותן ההבטחה) הפיק תועלת, הרי שקיבל דבר מה במירמה. ואם התכוון לקיים את ההבטחה בתנאים מסויימים, היה צריך להגיד את זה כי אז זו אינה הבטחה אלא הסכם עם תנאים ועל כל הצדדים היה לדעת את תנאי ההסכם.
הבטחה לפעמים מוחלפת בביטוי: הוא נתן לי את המילה שלו. כמה מעניין שהשפה העברית משתמשת במילה "מילה" בשתי משמעויות שונות האחת, מילה , חלק מחלקי הדיבור שלנו והשניה מילה כשם הטקס שכל יהודי עובר בהיוולדו. טקס המחזיר אותנו לברית שכרת אברהם עם אלוהים. כך שהמילה מציינת גם הבטחה וגם ברית.
לצערי הבטחות הפכו לחול בו מסמאים את עיני הבוחרים או את עיני הזולת בהבטחות שווא כדי להשיג מהם דבר בתמורה, אגב , התנהגות זו לגמרי נופלת תחת הכותרת ״ השגת דבר מה במרמה״.
אין ספק שכשאדם מרגיש מרומה בגלל אי כיבוד הבטחה עולמו מתרסק והוא חש תחושה קשה של שברון לב. בואו נחשוב על זה בפעם הבאה שניתן הבטחה. בואו נייצר את המציאות על ידי הלימה בין מעשינו לבין דיבורינו. בואו ניישם את האימרה הידועה לעמוד במילה!